Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 23b
אִם עֲוֹן פִּיגּוּל הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לֹא יֵחָשֵׁב אִם עֲוֹן נוֹתָר הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לֹא יֵרָצֶה
Traduction
If the verse means that he bears the sin of piggul, it is already stated: ''And if any of the flesh of his peace offerings be at all eaten on the third day, it shall not be accepted, neither shall it be credited to he who offers it'' (Leviticus 7:18). If he bears the sin of notar, it is already stated in the same verse: ''It shall not be accepted.''
Rachi non traduit
אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ואם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב. ה''ג לה בת''כ וכן הצעתה בכל מקום וה''ק איזה פסול קרבן מרצה הוא אם עון פיגול דמחשבת חוץ למקומו דאיקרי פיגול כדאמר לקמן בפירקין (זבחים דף כח.) פיגול הוא לא ירצה אם אינו לענין חוץ לזמנו תניהו לענין חוץ למקומו הרי כבר נאמר לא ירצה:
אם עון נותר. פסול מחשבת נותר שחישב לאוכלו לאחר שנעשה נותר דהיינו מחשבת חוץ לזמנו:
הרי כבר נאמר המקריב אותו לא יחשב. והאי קרא בחוץ לזמנו מיתוקמא בפירקין ובספרים שלנו גירסא זו משובשת בכ''מ בהש''ס ומחליפין המקראות ולאותה הגירסא אינך יכול לפרש נותר זה במחשבת חוץ לזמנו והפיגול במחשבת חוץ למקומו דלא יחשב בחוץ לזמנו כתיב וצריך אתה לפרש נותר ממש ואי אפשר לומר כן שאין הקרבן שקרבו מתיריו בהכשר נפסל מלרצות ולעלות לשם חובה אם הותיר ממנו:
Tossefoth non traduit
אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ואם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב. כך פי' הקונטרס משום דאמרי' לקמן בפירקין (זבחים דף כח.) דאיסור רבה דחוץ לזמנו שהוא בכרת מקרא רבה ופרשה רבה בצו את אהרן ואיסורא זוטא דחוץ למקומו דליכא כרת מקרא זוטא ופרשתא זוטא בפרשת קדושים תהיו והביא ראייה מתורת כהנים ורבינו תם מקיים גירסת הספרים דגרסינן איפכא בפיגול לא יחשב ובנותר לא ירצה דלקמן בפירקין מסקינן דתרוייהו מקרא אחרינא נפקי דכתיב ביה לא ירצה ולא יחשב ומה שנזכר פיגול קודם לנותר אף ע''ג דבקרא כתיב נותר ברישא דהיינו חוץ לזמנו משום דלשון פיגול כתיב בקרא בהדיא:
אם עון נותר הרי כבר נאמר כו'. לאו נותר ממש [קאמר] כדאמרי' לקמן בפירקין (זבחים דף כט.) לאחר שהוכשר יפסל אלא במחשבת נותר דהיינו מחשב לאוכלו חוץ לזמנו:
הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִבּוּר
Traduction
Rather, the frontplate bears only the sin of impurity, whose general prohibition was permitted in cases involving the pub-lic. The verse indicates that the frontplate effects acceptance for individual offerings sacrificed in a state of ritual impurity.
Rachi non traduit
הא אינו נושא כו'. הא כלומר הנה מצינו שאינו נושא אלא עון הטומאה ויש טעם לדבר ליתן נשיאת פסול קדשים זה על טומאה הואיל ומצינו לה היתר אחר שהותרה מכללה בצבור לכתחילה הילכך יחיד שלא הותרה אצלו יבא הציץ וירצה בדיעבד:
Tossefoth non traduit
הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה. וא''ת תיפוק לי דלא משכחת מידי דמיתוקם ביה קרא אלא בטומאה ואומר רבינו תם משום דכתיב גבי ציץ לרצון להם דמשמע דבר שהוא לרצון במקום אחר ולהכי דחיק לאשכוחי הותר מכללן מכל הני דפריך מינייהו (במנחות דף כה.) יוצא ושמאל ובעל מום [וא''ת] (א''כ) נותר ופיגול היכן הותרו מכללן דאיצטריך ליה לא ירצה ולא יחשב ואומר רבינו תם דפיגול הותר מכללו בבמה דלא שייך שם מחשבת חוץ למקומו והא דפריך בהקומץ רבה (מנחות דף כה.) אימא עון יוצא שהותר מכללו בבמה אמר קרא לרצון להם לפני ה' עון דלפני ה' אין עון דיוצא לא חוץ למקומו חשיב שפיר לפני ה' שהמחשבה בפנים ואין לומר דבבמה לא קרינן ליה הותר מכללו כיון דהכשירו בכך כדקאמר התם גבי שמאל דכיון דאסור בפנים אין זה קרוי הכשירו בכך ונותר כדי נסבה ואגב פיגול נקט נותר הואיל ומשכח ביה קרא אע''ג דלא צריך אי נמי נותר הותר מכללו בראשו של מזבח דאיכא למאן דאמר אין לינה מועלת בראשו של מזבח בריש תמיד נשחט (פסחים ד' נט.) ובפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים ד' פז.) ומיהו פלוגתא דאמוראי היא וקשיא למ''ד [דאית ליה] לינה מועלת מהך ברייתא ונראה דנותר יש ללמדו עון עון מריצוי ציץ ופגול נמי מצינן למילף ואפי' לא משכחת בהו הותר מכללן ולרצון להם איכא לאוקמי כדדרשי' בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף ס:) [להם לרצון ולא לפורעניות] אבל לעובדי כוכבים אפי' לפורענות ועוד י''ל דנותר הותר מכללו במנחת כהנים ומנחת כהן משיח וקומץ וכל דבר שאין לו מתירים אין חייבים עליהן משום פיגול כדתנן פ' ב''ש (לקמן זבחים דף מג:) ואפי' פסולא נמי נראה דליכא מדאמר לעיל בסוף פ''ק (זבחים דף יד.) דמודה ר' שמעון בהולכת חטאות הפנימיות ופריך והא''ר שמעון כל שאינו על מזבח החיצון אין חייבין עליו משום פגול ומשני מודה ר' שמעון דפסול מק''ו ומה שלא לשמו הכשר בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים א''ד שיפסל בחטאת משמע דאי לאו ק''ו הוה אמינא דאפי' פסולא ליכא א''כ במנחת כהנים ובמנחת נסכים דליכא ק''ו דלא מיפסל בזו שלא לשמן ליכא פסולא כלל אלמא אשכחן נותר דהותר מכללו לגמרי:
מַאי טוּמְאָה אִילֵּימָא מִטּוּמְאַת שֶׁרֶץ הֵיכָא אִישְׁתְּרַי אֶלָּא טוּמְאַת מֵת וְלָאו כְּגוֹן שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת אַלְמָא נִטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת מְשַׁלְּחִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן
Traduction
The Gemara clarifies: What is the impurity borne by the frontplate? If we say that it effects acceptance for impurity due to a creeping animal, where does one find that the general prohibition was permitted in cases involving the public? Rather, it must be referring to impurity due to a corpse. And is it not referring to a case where the owner of the offerings became impure from a corpse? Evidently, if the owner became impure from a corpse, he may send his offerings for sacrifice, as the frontplate effects acceptance for them.
Rachi non traduit
אילימא טומאת שרץ. מתוקמא בכהן או בבעלים ולמימר דהאי דשוחט וזורק על טמא שרץ ציץ הוא דמרצה:
היכא אישתראי. בצבור כיון דאין יחיד נדחה צבור לא עבדי בטומאה:
לאו כגון שנטמאו בעלים במת. בתמיה ומי לא מיירי בטומאת בעלים וקתני משלחין:
Tossefoth non traduit
לאו כגון שנטמאו בעלים במת. תימה מאי קשיא ליה לוקמה בטומאת הדם שנטמא הדם הציץ מרצה דגבי טומאת דם מייתי לה בכולי הש''ס (לקמן זבחים מה.) דדם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה ותנן נמי בפסחים (דף עח:) נטמא הדם והבשר קיים זורק הדם וי''ל דס''ל להאי לישנא דלית ליה למימר דנושא עון טומאה אלא בכי האי גוונא שהותרה בצבור דהיינו בטומאת בעלים דהותרה לאכול בטומאת הגוף למאי דלא מסיק אדעתיה השתא עון קדשים ולא עון מקדישים:
וּבְמַאי אִי בְּנָזִיר וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו אָמַר רַחֲמָנָא אֶלָּא לְעוֹשֵׂה פֶסַח (וְלָאו כְּגוֹן שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת)
Traduction
And to what offering is this statement referring? If it is referring to the offering of a nazirite, doesn’t the Merciful One state: ''And if any man die very suddenly beside him, and he defile his consecrated head'' (Numbers 6:9)? The passage indicates that even if a nazirite contracts impurity against his will, he still cannot bring his offerings until he is pure. Rather, it must be referring to one who performs the rite of the Paschal offering. This proves the claim of the Elders of the South that one who is impure due to a corpse may send his Paschal offering for sacrifice.
Rachi non traduit
וכי ימות מת עליו אמר רחמנא. דטמא ראש נזרו וסותר ואין ראוי לקרבנות טהרה עד שיעברו ימי טומאה ויביא כפרת טומאת נזירותו שתי תורים ואשם וימנה וישלים ויביא קרבנות תגלחתו:
אלא בעושה פסח. וש''מ טמא מת משלח פסחו וקשיא לרמי בר חמא:
לְעוֹלָם בְּשֶׁרֶץ וְשֵׁם טוּמְאָה בָּעוֹלָם
Traduction
The Gemara responds: Actually, the statement is referring to impurity due to a creeping animal, not due to a corpse. And although the general prohibition with regard to impurity due to a creeping animal was not permitted in cases involving the public, nevertheless, one finds that the category of impurity in general was permitted in such cases.
Rachi non traduit
לעולם. טומאת שרץ קאמרינן מהכא דציץ מרצה לשחוט ולזרוק על טמא שרץ ודקשיא לך היכא אישתראי בהן:
ושם טומאה בעולם. אשכחן דאישתראי בהן וטעמא גדול בהו להטיל ריצוי ציץ על טומאת שרץ:
וְאִיכָּא דְּדָיֵיק וּמַיְיתֵי הָכִי עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אִין עֲוֹן מַקְדִּישִׁין לָא מַאי טוּמְאָה אִילֵימָא טוּמְאַת שֶׁרֶץ מִי אִישְׁתְּרַיא בְּצִיבּוּר אֶלָּא לָאו טוּמְאַת מֵת וַעֲוֹן קֳדָשִׁים אִין עֲוֹן מַקְדִּישִׁים לָא
Traduction
The Gemara notes: And some infer the opposite and derive like this: The verse states of the frontplate: ''And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the sin committed with the sacred items'' (Exodus 28:38). That is, it does bear the iniquity of the sacred items, but it does not bear the iniquity of those who consecrate or sacrifice them, i.e., the owners of the offering or the priests involved in its sacrifice. And to what impurity is this verse referring? If we say that it is referring to impurity due to a creeping animal, is such impurity permitted in cases involving the public? Rather, is it not referring to impurity due to a corpse, and the verse indicates that the frontplate does bear the iniquity of the sacred items but does not bear the iniquity of those who consecrate them? This refutes the opinion of the Elders of the South that owners who are impure due to a corpse may send their offerings.
Rachi non traduit
ואיכא דדייק. לישנא דקראי ומייתינא להך תיובתא דברייתא לזקני דרום וסייעתא לרמי בר חמא:
עון מקדישים לא. טומאת הגוף בין דכהנים בין דבעלים לא מרצה במאי טומאה קאי דקא ממעט טומאת הגוף:
אילימא טומאת שרץ. ונוקמא זקני דרום בכהן דאילו גוף דבעלים לא בעי ציץ שהרי אין נוגע בו בטומאה ולאורתא בטהרה אכיל ליה:
היכא אישתראי בצבור. הא כיון דאית להו שוחטין וזורקין על טמא שרץ ויחיד אין נדחה צבור לא עבדי בטומאה:
אלא לאו טומאת מת. שאינו משלח קרבנות ולא כהן טמא מת מרצה בקרבן יחיד:
Tossefoth non traduit
אי נימא טומאת שרץ בבעלים היכא אישתראי. דאי סבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכן טמא מת בשביעי שלו דחשיב כטמא שרץ הא לא עבדי צבור בטומאה כיון דאין יחיד נדחה צבור נמי לא עבדי בטומאה אלא עושין שליח לשחוט בעבורם כיון דאינהו אכלי לאורתא ואי סבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דהשתא צבור עבדי בטומאה א''כ אין הציץ מרצה על היחיד דהא אין שוחטין וזורקין עליו אלא נטמאו בעלים במת וקודם שביעי מרצה ליחיד שהביא פסחו וסייעתא לזקני דרום דאמרי איש איש למצוה וקשה מאי פריך היכא אישתראי לוקמה בכהן שנטמא בשרץ דמרצה בצבור מק''ו דלעיל לרמי בר חמא דלית ליה כמו זקני דרום מכפרים כמתכפרין ועוד כי משני לעולם בשרץ ושם טומאה בעולם הא כיון דשוחטין וזורקין על טמא שרץ א''כ ריצוי ציץ ל''ל הא קרב בטהרה כדפירש רבינו שלמה בסמוך ואי סבר אין שוחטין על טמא שרץ א''כ לא יועיל ציץ כדפירש לעיל אי בשרץ היכא אישתראי וי''ל דמעיקרא בעי לאוקומה בטומאת בעלים בשרץ והוה מצי למפרך ל''ל ריצוי ציץ אלא שפיר פריך היכא אישתראי וכי משני לעולם בשרץ רוצה לומר ולא בטומאת בעלים אלא בטומאת כהן גרידא וכ''ש בטומאת מת וסבר רמי בר חמא טומאת מת מרצה בכהן ביחיד וקצת קשה דלא ה''ל למימר שם טומאה בעולם משמע דטומאת מת בצבור קאמר והלא טומאת שרץ נמי הותרה לכהן מק''ו דלעיל אלא משום דעיקר היתר צבור בטומאת מת כתיבא להכי נקט ליה. ברו''ך:

לְעוֹלָם טוּמְאַת שֶׁרֶץ וְשֵׁם טוּמְאָה בָּעוֹלָם
Traduction
The Gemara responds: Actually, the verse is referring to impurity due to a creeping animal, and although the general prohibition with regard to impurity due to a creeping animal was not permitted in cases involving the public, the category of impurity in general was permitted in such cases.
Rachi non traduit
לעולם בטומאת שרץ. קאי וקממעט כהן טמא שרץ מלרצות כדאוקמי זקני דרום פסול דמתניתין אטמא שרץ וטומאת בעלים אין צריכין ציץ שהרי קרבן בטהרה קרב ודקשיא לך היכא אישתראי בצבור שום טומאה בעולם אישתראי בהו:
יוֹשֵׁב מְנָלַן אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר קְרָא לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לַעֲמִידָה בְּחַרְתִּיו וְלֹא לִישִׁיבָה
Traduction
§ The mishna teaches that a priest who is sitting disqualifies the rites that he performs. The Gemara asks: From where do we derive this? Rava says that Rav Naḥman says: The verse states with regard to the priests: ''For the Lord your God has chosen him out of all your tribes, to stand to minister'' (Deuteronomy 18:5). The verse indicates that I have chosen him for standing and not for sitting.
Rachi non traduit
לעמוד לשרת. רישיה דקרא כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת וגו':
לא לישיבה. וכיון דלא נבחרו הוו להו זרים וזר מחיל עבודה:
תָּנוּ רַבָּנַן לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִצְוָה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר הָעֹמְדִים שָׁנָה עָלָיו הַכָּתוּב לְעַכֵּב
Traduction
The Sages taught: ''To stand to minister,'' indicates that there is a mitzva to perform the service while standing. When it says: ''Then he shall minister in the name of the Lord his God, as all his brethren the Levites do, who stand there before the Lord'' (Deuteronomy 18:7), the verse repeats the matter to invalidate rites that are performed while not standing.
Rachi non traduit
העומדים שם. [לעיל מיניה כתיב] ושרת ככל אחיו הלוים וגו':
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן מִכְּדִי יוֹשֵׁב כְּזָר דָּמֵי וּמַחֵיל עֲבוֹדָה אֵימָא מָה זָר בְּמִיתָה אַף יוֹשֵׁב בְּמִיתָה אַלְּמָה תַּנְיָא אֲבָל עָרֵל אוֹנֵן יוֹשֵׁב אֵינָן בְּמִיתָה אֶלָּא בְּאַזְהָרָה
Traduction
Rava said to Rav Naḥman: Now, one who is sitting is considered like a non-priest and desecrates the service. Therefore, I will say: Just as a non-priest who performs a rite is liable to receive death at the hand of Heaven, so too one who is sitting should be liable to receive death at the hand of Heaven. If so, why is it taught in a baraita: But one who is uncircumcised, an acute mourner, and one who is sitting are not liable to receive death at the hand of Heaven if they performed rites; rather, they simply transgress a prohibition?
Rachi non traduit
[אימא מה זר וכו'. וניגמר במה מצינו בזר שמיחל עבודה וחייב מיתה אף יושב שמחלל עבודה במיתה]:
Tossefoth non traduit
אימא מה זר במיתה אף יושב במיתה. פי' בקונטרס דניגמר במה מצינו מה זר מחלל עבודה וחייב מיתה אף יושב שמחלל עבודה במיתה וקשה דגבי ערל ואונן נמי היה לן להקשות כמו כן דליהוי במיתה מבנין אב ונראה דפריך משום דדרשי' לעמידה בחרתיו ולא לישיבה שלא בחר בכהנים יושבים אלא נחשבים כמו ישראלים זרים לכך מחלל עבודה כזר [ומש''ה גם במיתה להוי כזר] ומשני משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים [שני כתובים הבאים כאחד דבמחוסר בגדים כתיב ביה מיתה ולא ישאו עון ומתו ובשלא רחוץ ידים ורגלים] נמי כתיב ביה מיתה ולא ימותו ובחנם נכתבה דהא ילפי' חוקה לגזירה שוה אלא למימרא דלא ילפי' מיתה מהא דקרי' רחמנא זר וניחא השתא דהלא זר הוי קרא שלישי וא''כ ליהוו שלשה כתובין הבאין כאחד ולמאי דפרישית אתי שפיר דמיתה דמחוסר בגדים לא מיתורא אלא משום דאשכחן דזר הוי במיתה ולכך אמרינן דלא ילפינן מיתה מהא דקרייה רחמנא זר ולפירוש הקונטרס דיליף מבינייא קשה דהוה ליה שלשה כתובים הבאין כאחד ובקונטרס פירש וה''ה נמי דמצי למימר משום דהוי זר ושלא רחוץ ידים ורגלים שני כתובים הבאין כאחד דהא מחוסר בגדים גופיה לא כתיבא ביה מיתה אלא משום דזר הוא וחדא מינייהו נקט ואי איפשר לומר כן דבהדיא אשכחן מיתה במחוסר בגדים בפרשת ואתה תצוה ומיהו פירוש הקונטרס על כרחין עיקר דבסנהדרין סוף פרק הנשרפין (סנהדרין דף פג:
ושם ד''ה אין) יליף בהדיא מחוסר בגדים במיתה משום דהוו להו זרים דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהן ומיתה דכתיבא בפרשת ואתה תצוה מפרש ה''ר יעקב מאורלינש דבמכנסים כתיב וקרא דוחגרת דדריש מיניה בריש פירקין בסנהדרין אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם והוו להו זרים איצטריך לשאר בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסים דלא כתיבא בההיא פרשתא ומיהו למאן דמרבי ביומא (דף ה:) מכנסיים מוזה הדבר [וי''ו מוסיף על ענין ראשון] קשה מיתה דכתב רחמנא גבי מכנסים למה לי ועוד קשה לפירוש הקונטרס דליהוי זר ומכנסים ושלא רחוץ שלשה כתובים:
מִשּׁוּם דְּהָוֵי מְחוּסַּר בְּגָדִים וְשֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד
Traduction
The Gemara responds: That is taught because the case of a priest lacking the requisite priestly vestments and that of one whose hands and feet are not washed are two verses that come as one, as the verse states explicitly for each case that if they perform rites they are liable to receive death at the hand of Heaven.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source