Daf 23b
מִשּׁוּם דְּהָוֵי מְחוּסַּר בְּגָדִים וְשֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן מִכְּדִי יוֹשֵׁב כְּזָר דָּמֵי וּמַחֵיל עֲבוֹדָה אֵימָא מָה זָר בְּמִיתָה אַף יוֹשֵׁב בְּמִיתָה אַלְּמָה תַּנְיָא אֲבָל עָרֵל אוֹנֵן יוֹשֵׁב אֵינָן בְּמִיתָה אֶלָּא בְּאַזְהָרָה
Rachi (non traduit)
[אימא מה זר וכו'. וניגמר במה מצינו בזר שמיחל עבודה וחייב מיתה אף יושב שמחלל עבודה במיתה]:
Tossefoth (non traduit)
אימא מה זר במיתה אף יושב במיתה. פי' בקונטרס דניגמר במה מצינו מה זר מחלל עבודה וחייב מיתה אף יושב שמחלל עבודה במיתה וקשה דגבי ערל ואונן נמי היה לן להקשות כמו כן דליהוי במיתה מבנין אב ונראה דפריך משום דדרשי' לעמידה בחרתיו ולא לישיבה שלא בחר בכהנים יושבים אלא נחשבים כמו ישראלים זרים לכך מחלל עבודה כזר [ומש''ה גם במיתה להוי כזר] ומשני משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים [שני כתובים הבאים כאחד דבמחוסר בגדים כתיב ביה מיתה ולא ישאו עון ומתו ובשלא רחוץ ידים ורגלים] נמי כתיב ביה מיתה ולא ימותו ובחנם נכתבה דהא ילפי' חוקה לגזירה שוה אלא למימרא דלא ילפי' מיתה מהא דקרי' רחמנא זר וניחא השתא דהלא זר הוי קרא שלישי וא''כ ליהוו שלשה כתובין הבאין כאחד ולמאי דפרישית אתי שפיר דמיתה דמחוסר בגדים לא מיתורא אלא משום דאשכחן דזר הוי במיתה ולכך אמרינן דלא ילפינן מיתה מהא דקרייה רחמנא זר ולפירוש הקונטרס דיליף מבינייא קשה דהוה ליה שלשה כתובים הבאין כאחד ובקונטרס פירש וה''ה נמי דמצי למימר משום דהוי זר ושלא רחוץ ידים ורגלים שני כתובים הבאין כאחד דהא מחוסר בגדים גופיה לא כתיבא ביה מיתה אלא משום דזר הוא וחדא מינייהו נקט ואי איפשר לומר כן דבהדיא אשכחן מיתה במחוסר בגדים בפרשת ואתה תצוה ומיהו פירוש הקונטרס על כרחין עיקר דבסנהדרין סוף פרק הנשרפין (סנהדרין דף פג:
ושם ד''ה אין) יליף בהדיא מחוסר בגדים במיתה משום דהוו להו זרים דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהן ומיתה דכתיבא בפרשת ואתה תצוה מפרש ה''ר יעקב מאורלינש דבמכנסים כתיב וקרא דוחגרת דדריש מיניה בריש פירקין בסנהדרין אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם והוו להו זרים איצטריך לשאר בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסים דלא כתיבא בההיא פרשתא ומיהו למאן דמרבי ביומא (דף ה:) מכנסיים מוזה הדבר [וי''ו מוסיף על ענין ראשון] קשה מיתה דכתב רחמנא גבי מכנסים למה לי ועוד קשה לפירוש הקונטרס דליהוי זר ומכנסים ושלא רחוץ שלשה כתובים:
תָּנוּ רַבָּנַן לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִצְוָה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר הָעֹמְדִים שָׁנָה עָלָיו הַכָּתוּב לְעַכֵּב
Rachi (non traduit)
העומדים שם. [לעיל מיניה כתיב] ושרת ככל אחיו הלוים וגו':
יוֹשֵׁב מְנָלַן אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר קְרָא לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לַעֲמִידָה בְּחַרְתִּיו וְלֹא לִישִׁיבָה
Rachi (non traduit)
לעמוד לשרת. רישיה דקרא כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת וגו':
לא לישיבה. וכיון דלא נבחרו הוו להו זרים וזר מחיל עבודה:
לְעוֹלָם טוּמְאַת שֶׁרֶץ וְשֵׁם טוּמְאָה בָּעוֹלָם
Rachi (non traduit)
לעולם בטומאת שרץ. קאי וקממעט כהן טמא שרץ מלרצות כדאוקמי זקני דרום פסול דמתניתין אטמא שרץ וטומאת בעלים אין צריכין ציץ שהרי קרבן בטהרה קרב ודקשיא לך היכא אישתראי בצבור שום טומאה בעולם אישתראי בהו:
וְאִיכָּא דְּדָיֵיק וּמַיְיתֵי הָכִי עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אִין עֲוֹן מַקְדִּישִׁין לָא מַאי טוּמְאָה אִילֵימָא טוּמְאַת שֶׁרֶץ מִי אִישְׁתְּרַיא בְּצִיבּוּר אֶלָּא לָאו טוּמְאַת מֵת וַעֲוֹן קֳדָשִׁים אִין עֲוֹן מַקְדִּישִׁים לָא
Rachi (non traduit)
ואיכא דדייק. לישנא דקראי ומייתינא להך תיובתא דברייתא לזקני דרום וסייעתא לרמי בר חמא:
עון מקדישים לא. טומאת הגוף בין דכהנים בין דבעלים לא מרצה במאי טומאה קאי דקא ממעט טומאת הגוף:
אילימא טומאת שרץ. ונוקמא זקני דרום בכהן דאילו גוף דבעלים לא בעי ציץ שהרי אין נוגע בו בטומאה ולאורתא בטהרה אכיל ליה:
היכא אישתראי בצבור. הא כיון דאית להו שוחטין וזורקין על טמא שרץ ויחיד אין נדחה צבור לא עבדי בטומאה:
אלא לאו טומאת מת. שאינו משלח קרבנות ולא כהן טמא מת מרצה בקרבן יחיד:
Tossefoth (non traduit)
אי נימא טומאת שרץ בבעלים היכא אישתראי. דאי סבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכן טמא מת בשביעי שלו דחשיב כטמא שרץ הא לא עבדי צבור בטומאה כיון דאין יחיד נדחה צבור נמי לא עבדי בטומאה אלא עושין שליח לשחוט בעבורם כיון דאינהו אכלי לאורתא ואי סבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דהשתא צבור עבדי בטומאה א''כ אין הציץ מרצה על היחיד דהא אין שוחטין וזורקין עליו אלא נטמאו בעלים במת וקודם שביעי מרצה ליחיד שהביא פסחו וסייעתא לזקני דרום דאמרי איש איש למצוה וקשה מאי פריך היכא אישתראי לוקמה בכהן שנטמא בשרץ דמרצה בצבור מק''ו דלעיל לרמי בר חמא דלית ליה כמו זקני דרום מכפרים כמתכפרין ועוד כי משני לעולם בשרץ ושם טומאה בעולם הא כיון דשוחטין וזורקין על טמא שרץ א''כ ריצוי ציץ ל''ל הא קרב בטהרה כדפירש רבינו שלמה בסמוך ואי סבר אין שוחטין על טמא שרץ א''כ לא יועיל ציץ כדפירש לעיל אי בשרץ היכא אישתראי וי''ל דמעיקרא בעי לאוקומה בטומאת בעלים בשרץ והוה מצי למפרך ל''ל ריצוי ציץ אלא שפיר פריך היכא אישתראי וכי משני לעולם בשרץ רוצה לומר ולא בטומאת בעלים אלא בטומאת כהן גרידא וכ''ש בטומאת מת וסבר רמי בר חמא טומאת מת מרצה בכהן ביחיד וקצת קשה דלא ה''ל למימר שם טומאה בעולם משמע דטומאת מת בצבור קאמר והלא טומאת שרץ נמי הותרה לכהן מק''ו דלעיל אלא משום דעיקר היתר צבור בטומאת מת כתיבא להכי נקט ליה. ברו''ך:

אִם עֲוֹן פִּיגּוּל הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לֹא יֵחָשֵׁב אִם עֲוֹן נוֹתָר הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לֹא יֵרָצֶה
Rachi (non traduit)
הרי כבר נאמר המקריב אותו לא יחשב. והאי קרא בחוץ לזמנו מיתוקמא בפירקין ובספרים שלנו גירסא זו משובשת בכ''מ בהש''ס ומחליפין המקראות ולאותה הגירסא אינך יכול לפרש נותר זה במחשבת חוץ לזמנו והפיגול במחשבת חוץ למקומו דלא יחשב בחוץ לזמנו כתיב וצריך אתה לפרש נותר ממש ואי אפשר לומר כן שאין הקרבן שקרבו מתיריו בהכשר נפסל מלרצות ולעלות לשם חובה אם הותיר ממנו:
אם עון נותר. פסול מחשבת נותר שחישב לאוכלו לאחר שנעשה נותר דהיינו מחשבת חוץ לזמנו:
אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ואם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב. ה''ג לה בת''כ וכן הצעתה בכל מקום וה''ק איזה פסול קרבן מרצה הוא אם עון פיגול דמחשבת חוץ למקומו דאיקרי פיגול כדאמר לקמן בפירקין (זבחים דף כח.) פיגול הוא לא ירצה אם אינו לענין חוץ לזמנו תניהו לענין חוץ למקומו הרי כבר נאמר לא ירצה:
Tossefoth (non traduit)
אם עון נותר הרי כבר נאמר כו'. לאו נותר ממש [קאמר] כדאמרי' לקמן בפירקין (זבחים דף כט.) לאחר שהוכשר יפסל אלא במחשבת נותר דהיינו מחשב לאוכלו חוץ לזמנו:
אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ואם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב. כך פי' הקונטרס משום דאמרי' לקמן בפירקין (זבחים דף כח.) דאיסור רבה דחוץ לזמנו שהוא בכרת מקרא רבה ופרשה רבה בצו את אהרן ואיסורא זוטא דחוץ למקומו דליכא כרת מקרא זוטא ופרשתא זוטא בפרשת קדושים תהיו והביא ראייה מתורת כהנים ורבינו תם מקיים גירסת הספרים דגרסינן איפכא בפיגול לא יחשב ובנותר לא ירצה דלקמן בפירקין מסקינן דתרוייהו מקרא אחרינא נפקי דכתיב ביה לא ירצה ולא יחשב ומה שנזכר פיגול קודם לנותר אף ע''ג דבקרא כתיב נותר ברישא דהיינו חוץ לזמנו משום דלשון פיגול כתיב בקרא בהדיא:
הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִבּוּר
Rachi (non traduit)
הא אינו נושא כו'. הא כלומר הנה מצינו שאינו נושא אלא עון הטומאה ויש טעם לדבר ליתן נשיאת פסול קדשים זה על טומאה הואיל ומצינו לה היתר אחר שהותרה מכללה בצבור לכתחילה הילכך יחיד שלא הותרה אצלו יבא הציץ וירצה בדיעבד:
Tossefoth (non traduit)
הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה. וא''ת תיפוק לי דלא משכחת מידי דמיתוקם ביה קרא אלא בטומאה ואומר רבינו תם משום דכתיב גבי ציץ לרצון להם דמשמע דבר שהוא לרצון במקום אחר ולהכי דחיק לאשכוחי הותר מכללן מכל הני דפריך מינייהו (במנחות דף כה.) יוצא ושמאל ובעל מום [וא''ת] (א''כ) נותר ופיגול היכן הותרו מכללן דאיצטריך ליה לא ירצה ולא יחשב ואומר רבינו תם דפיגול הותר מכללו בבמה דלא שייך שם מחשבת חוץ למקומו והא דפריך בהקומץ רבה (מנחות דף כה.) אימא עון יוצא שהותר מכללו בבמה אמר קרא לרצון להם לפני ה' עון דלפני ה' אין עון דיוצא לא חוץ למקומו חשיב שפיר לפני ה' שהמחשבה בפנים ואין לומר דבבמה לא קרינן ליה הותר מכללו כיון דהכשירו בכך כדקאמר התם גבי שמאל דכיון דאסור בפנים אין זה קרוי הכשירו בכך ונותר כדי נסבה ואגב פיגול נקט נותר הואיל ומשכח ביה קרא אע''ג דלא צריך אי נמי נותר הותר מכללו בראשו של מזבח דאיכא למאן דאמר אין לינה מועלת בראשו של מזבח בריש תמיד נשחט (פסחים ד' נט.) ובפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים ד' פז.) ומיהו פלוגתא דאמוראי היא וקשיא למ''ד [דאית ליה] לינה מועלת מהך ברייתא ונראה דנותר יש ללמדו עון עון מריצוי ציץ ופגול נמי מצינן למילף ואפי' לא משכחת בהו הותר מכללן ולרצון להם איכא לאוקמי כדדרשי' בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף ס:) [להם לרצון ולא לפורעניות] אבל לעובדי כוכבים אפי' לפורענות ועוד י''ל דנותר הותר מכללו במנחת כהנים ומנחת כהן משיח וקומץ וכל דבר שאין לו מתירים אין חייבים עליהן משום פיגול כדתנן פ' ב''ש (לקמן זבחים דף מג:) ואפי' פסולא נמי נראה דליכא מדאמר לעיל בסוף פ''ק (זבחים דף יד.) דמודה ר' שמעון בהולכת חטאות הפנימיות ופריך והא''ר שמעון כל שאינו על מזבח החיצון אין חייבין עליו משום פגול ומשני מודה ר' שמעון דפסול מק''ו ומה שלא לשמו הכשר בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים א''ד שיפסל בחטאת משמע דאי לאו ק''ו הוה אמינא דאפי' פסולא ליכא א''כ במנחת כהנים ובמנחת נסכים דליכא ק''ו דלא מיפסל בזו שלא לשמן ליכא פסולא כלל אלמא אשכחן נותר דהותר מכללו לגמרי:
מַאי טוּמְאָה אִילֵּימָא מִטּוּמְאַת שֶׁרֶץ הֵיכָא אִישְׁתְּרַי אֶלָּא טוּמְאַת מֵת וְלָאו כְּגוֹן שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת אַלְמָא נִטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת מְשַׁלְּחִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן
Rachi (non traduit)
אילימא טומאת שרץ. מתוקמא בכהן או בבעלים ולמימר דהאי דשוחט וזורק על טמא שרץ ציץ הוא דמרצה:
היכא אישתראי. בצבור כיון דאין יחיד נדחה צבור לא עבדי בטומאה:
לאו כגון שנטמאו בעלים במת. בתמיה ומי לא מיירי בטומאת בעלים וקתני משלחין:
Tossefoth (non traduit)
לאו כגון שנטמאו בעלים במת. תימה מאי קשיא ליה לוקמה בטומאת הדם שנטמא הדם הציץ מרצה דגבי טומאת דם מייתי לה בכולי הש''ס (לקמן זבחים מה.) דדם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה ותנן נמי בפסחים (דף עח:) נטמא הדם והבשר קיים זורק הדם וי''ל דס''ל להאי לישנא דלית ליה למימר דנושא עון טומאה אלא בכי האי גוונא שהותרה בצבור דהיינו בטומאת בעלים דהותרה לאכול בטומאת הגוף למאי דלא מסיק אדעתיה השתא עון קדשים ולא עון מקדישים:
וּבְמַאי אִי בְּנָזִיר וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו אָמַר רַחֲמָנָא אֶלָּא לְעוֹשֵׂה פֶסַח (וְלָאו כְּגוֹן שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת)
Rachi (non traduit)
וכי ימות מת עליו אמר רחמנא. דטמא ראש נזרו וסותר ואין ראוי לקרבנות טהרה עד שיעברו ימי טומאה ויביא כפרת טומאת נזירותו שתי תורים ואשם וימנה וישלים ויביא קרבנות תגלחתו:
אלא בעושה פסח. וש''מ טמא מת משלח פסחו וקשיא לרמי בר חמא:
לְעוֹלָם בְּשֶׁרֶץ וְשֵׁם טוּמְאָה בָּעוֹלָם
Rachi (non traduit)
לעולם. טומאת שרץ קאמרינן מהכא דציץ מרצה לשחוט ולזרוק על טמא שרץ ודקשיא לך היכא אישתראי בהן:
ושם טומאה בעולם. אשכחן דאישתראי בהן וטעמא גדול בהו להטיל ריצוי ציץ על טומאת שרץ:
If the iniquity of piggul, (1) surely it is already said, it shall not be accepted? (2) If the iniquity of nothar, (3) surely it is already said, neither shall it be imputed [unto him that offereth it]? (4) Hence he bears naught but the iniquity of defilement, which is inoperative, (5) in opposition to its general rule, in the case of a community. (6) Now which uncleanness [is meant]? if we say, the uncleanness of a reptile, where has that been waived? (7) Hence it must mean uncleanness through a corpse, which proves that if the owners become unclean through a corpse they send their sacrifices. And of whom [is this said]? If of a Nazirite, the Divine Law saith, And if any man die very suddenly beside him, etc! (8) Hence it can only refer to one who is offering the Paschal lamb! — In truth it refers to [the uncleanness of] a reptile, yet uncleanness elsewhere [was waived]. (9) Others make this deduction: (10) [The head-plate makes atonement] only for the iniquity of the holy things, but not for the iniquity of those who hallow them. (11) Which uncleanness [is meant]? If we say, the uncleanness of a reptile? Is then that inoperative in the case of a community? Hence it must surely be the uncleanness of a corpse, and yet only the iniquity of the holy things [is atoned for], but not the iniquity of those who hallow them? — No: in truth it means uncleanness through a reptile, yet uncleanness elsewhere [is waived]. [A PRIEST] SITTING. Whence do we know it? — Said Raba in R. Nahman's name: Scripture saith, [For the Lord thy God hath chosen him — the priest — out of all thy tribes,] to stand to minister [in the name of the Lord]: (12) I have chosen him to stand, but not to sit. Our Rabbis taught: ‘To stand to minister’ is a recommendation; (13) when it says [further], who stand [there before the Lord]. (14) the Writ has repeated it, to make [standing] indispensable. Raba said to R. Nahman: Consider: one sitting is as a zar, (15) and profanes the service; then let us say: just as a zar is liable to death, (16) so is one who sits liable to death. Why then was it taught: But an uncircumcised [priest], an onen, and one sitting are not liable to death but are merely under an injunction [not to officiate]? — Because [a priest] lacking the [priestly] vestments and one whose hands and feet are not washed are two laws which come as one, (17)

(1). V. Glos.
(2). Lev. XIX, 7.
(3). V. Glos.
(4). Ib. VII, 18. Text as emended by Rashi on the basis of Torath Kohanim. The edd. reverse the proof-texts, and Tosaf. defends their reading.
(5). Lit., ‘permitted’.
(6). If the whole community or the majority thereof is unclean, they sacrifice the Passover-offering in the first month, as usual, and are not relegated to the second month as an individual would be.
(7). In favor of a community — Scripture speaks only of uncleanness through a corpse.
(8). Num. VI, 9. Scripture proceeds to say that he must then bring certain sacrifices and recommence his period of Naziriteship, at the conclusion of which he brings the prescribed sacrifices on the shaving of his head. Thus whilst unclean he cannot bring the latter.
(9). Though the Scriptural permission to a community applies only to uncleanness through a corpse, yet since we find that same form of uncleanness is inoperative, it is logical to say that the propitiating powers of the head-plate hold good in the case of uncleanness through a reptile.
(10). Which supports Rami b. Hama and refutes the Elders of the south.
(11). I.e., only when the sacrifice itself is defiled, but not when its owners or the priests — ‘those who hallow them’ — are unclean. This is deduced direct from Scripture, which speaks only of the ‘holy things’.
(12). Deut. XVIII, 5.
(13). I.e., this text alone would merely indicate that it is preferable that the priest shall stand.
(14). Ibid. XVIII, 7.
(15). For since he has not been chosen ‘to sit’, he is then like a zar (a lay-Israelite) who has not been chosen.
(16). For officiating.
(17). I.e., to teach the same thing. They too profane the service, and it is stated in Sanh. 83a that they are liable to death, and the same analogy might be drawn from each, viz., that those who profane the service are liable to death.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source